בעל תואר ראשון באמנות (BFA) ובוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית – האקדמיה לאמנות בצלאל.
בעל תואר שני (MA) באמנויות, אוניברסיטת תל אביב.
יושב ראש מועצת הקרמיקאים, 2012 – 2017.
מומחה בשרפות קרמיות מיוחדות ובחומר הפורצלן.
מלמד בבית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית, תל אביב. ובסטודיו הפרטי, בתל אביב.
מנחה קבוצות אמנים.
יוזם ומנחה של “פרויקט גילת”. יצירה דרך רגש.
מציג במספר גלריות בארץ.
שותף ומציג בגלריית ‘שלוש שלושים’, נווה צדק תל אביב.
הסיפור מתחיל בשנות ה-30 של המאה ה-19, אז הומצאה המצלמה. מה שהביא לטלטול בסוף המאה ה-19, תחום שלם אחר באמנות, הציור. לא היה יותר צורך בדיוקנאות ראליסטיים של אציל זה או אחר, הטבע צולם בקליק אחד, בלי צורך בשעות רבות של התבוננות וחיקוי המציאות. הציור היה צריך שינוי תפיסתי, והוא הגיע עם הזרם החדש, עם חלוצי הציור המודרני, דגה, מונה, מאנה, רנואר ועוד…… האימפרסיוניסטים.
לא עוד חיקוי המציאות אלא אינטרפרטציה שלה, המודרניזם.
בתחילת המאה ה-20, האמן, מרסל דושאן, לקח את האינטרפרטציה של המציאות לממדים שלא הכירו עד אז בתחום האמנות, הקונספט. רעיון פילוסופי או חברתי מחשבתי מופשט המנחה את היוצר בתהליך היצירה. דהיינו, להעביר מחשבה לחומר.
מחשבה לחומר? איזו מחשבה יש בעשיית כד לצורך קיומי או עיטור אחד לנוי? הפער בין האמנות הפרקטית דאז לאמנות המודרנית החל. התהום בין האמנות לאומנות נפער.
תרבות ישראלית המונעת מזיכרון כמעט ואינה קיימת בישראל. אנו יוצרים תרבויות מגוונות ולאחר זמן קצר זונחים אותן וממשיכים הלאה ליצור משהו חדש. אנו מחפשים ורודפים אחר שורשיות, אך מפאת הזמן הקצר שהמדינה קיימת, דרך הכאוס הפוליטי, תרבותי וכיום חברתי, אנו לא יודעים מנוח. עסוקים בחיפוש תמידי לשלווה תרבותית. הכל נע כאן בהילוך מהיר ללא יכולת הפנמה ובניית תרבות ישראלית ייחודית. זיכרון קולקטיבי בישראל לרוב מתייחס למלחמות, מהבית הראשון ועד למלחמה, “מצבע” האחרון. זיכרון תרבותי עמוק עם שורשים האוחזים חזק באדמה כמעט ואינו קיים אך התהליך אכן קיים.
היצירה וההרס שלה, ההזנחה של הישן ויצירה מחדש – אלו האלמנטים המנחים אותי.
הפורצלן עבר תהליך דומה לזה של היסטוריית האדם, מהחומר האצילי ביותר השווה, תרתי משמע, זהב, לחמר המוני שכל אחד יכול להציג בביתו לראווה.
בעבודותיי אני ממחיש תהליך זה. החומר הלבן, הטהור והכמעט שקוף מתלכלך בצבע ופיח משריפת הגז, הופך את האובייקט ל”עני” בנראות שלו, הזהב, זה שהיה פעם שוויו של הפורצלן כעת מעטר אותו ומחזיר אותו לגדולתו. אובייקט שימושי אמנם אך מוצג לראווה אמנותית. אומנות או אמנות? תחליטו אתם.
לא הכל זהב, גלריית קריית האמנים, קריית טבעון, ישראל / 2018
“שתוך”, תערוכת יחיד, גלריית BY5, תל אביב, ישראל /2018
“פורצלן ועוד”, תערוכת יחיד, 8 ביפו, יפו ישראל / 2017
הביאנלה ה- 8 לקרמיקה, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, ישראל / 2016
אמנות סודית, תל אביב, ישראל / 2016
Equilibrium, תערוכת יחיד, באוהאוס-פישר וופרטל, גרמניה / 2015
INHOUSE, בית בנימיני תל אביב / 2015
החומר הלבן, תערוכת פורצלן, מוזיאון וילפריד קיבוץ הזורע / 2015
על המדפים, בית בנימיני תל אביב / 2015
מסדרון גלריה, בית חולים תל השומר / 2015
הגלריה בקיבוץ עמיר, קיבוץ עמיר / 2015
“המשתה”, גלריית מגדל המים, נהריה / 2014
“המשתה”, בית בנימיני, תל אביב / 2014
“סל צריחה”, מוזיאון עקאשי, עכו / 2014
“סל צריחה”, בית בנימיני, תל אביב / 2014
הביאנלה ה-7 לקרמיקה, מוזיאון א”י, תל אביב / 2013
“פרויקט גילת”, בית בנימיני, תל אביב / 2013
“פרויקט גילת”, בנק הפועלים, תל אביב / 2013
פסטיבל הסלדון, מוזיאון גנגינג, דרום קוריאה / 2011
“צלמיות”, בצלאל, ירושלים / 2010
משכן לאמנויות הבמה, תל אביב / 2010
“ואזה”, בית האמנים, תל אביב / 2010.
גלריית חנקין, חולון / 2010
מוזיאון מטולה, מטולה / 2006
אוהבי קרמיקה הצטרפו לרשימת המכותבים שלנו קבלו חדשות, עדכונים והנחות על מוצרים חדשים